כשאני מתחילה לעבוד על קולקציה, אני אף פעם לא יודעת איך היא תיראה בסוף…
שיטת העבודה מעט משתנה, הטכניקה אחרת, החומרים מתחלפים…
אבל יש דבר קבוע אחד מתחילת הקולקצייה ועד סופה- וזו ההרגשה הפנימית במהלך העבודה.
זה אולי קצת קשה להעביר במילים, אבל לכל קולקצייה וקולקצייה יש את ההרגשה שלה, את הטקסטורה שלה ואפילו את הריח שלה.. בקולקציה הזו, הייתה תחושה אחת מאוד חזקה ופשוטה – געגוע.
שני האחים שלי נמצאים עכשיו במרכז אמריקה, ומזה חודשים אנחנו מתקשרים במיילים ובתמונות. כשהתחלתי לעבוד על Simply Be, בכל פעם שסיימתי תכשיט, הרגשתי שחסרה בו נגיעה אחרונה- בין אם היא של צבע, של חומר, או של אבן. לא הרגשתי שהתכשיט גמור עד שנתתי לו טאץ’ קאריבי. כן כן, ממש ככה. בחלק מהתכשיטים ראיתי את החופים הזהובים של ג’מייקה, ובאחרים את הדקלים והג’ונגלים של פנאמה. כל פריט בקולקצייה טומן בחובו זיכרון טרופי, והכל בזכות האחים שלי…
אז קבלו את קולקציית פנמה-ג’מייקה-תל אביב!
גיאומטריה עירונית לצד צבעים אותנטים, אבנים אקזוטיות וחומרי גלם לא שגרתיים…
אדיוס צ’יקאס!